רש"י על דברים כ״א:י״ז

« רש"י על דברים כ״א:י״ד רש"י על דברים כ״א:י״ח »

17 שפתי חכמים פתח ↗

כנגד שני אחים. רצונו לתרץ, פי שנים בכל אשר ימצא לו, משמע פי שנים ממה שיש לו. ר"ל שיהיה לו שני חלקים. שאם הניח ג' מנה, והאחים היו ה', שיקח הבכור ב' מנים, והד' אחים יקחו א'. ומתרץ דבכל אשר ימצא לו לא קאי אפי שנים, אלא הכי קאמר, פי שנים כנגד שני אחים. ובכל אשר ימצא לו, מילתא באפי נפשיה הוא:

17 מזרחי פתח ↗

פי שנים כננד שני אחים. פי' אם היה הממון הנשאר מאביו ד' מני' ולו ג' בנים יקח הבכור חצי הממון שהוא הב' מנים ושני אחיו הפשוטי' השני מנים נמצא שהבכור נוטל כנגד שני אחים שפי' פי שנים ופי' שני אחים ופי' בכל אשר ימצא לו ענין אחר לעצמו לומר שהבכורה אינה נוהגת אלא במוחזק ביד אביו ולא בראוי לבא לאחר מיתתו כי לא יתכן לפרש שיהיה פי שנים דבק עם בכל אשר ימצא לו הבא אחריו ומפני שאז יחויי' שיהיה פירושו או שיקח הבכור פי ב' כנגד כל הממון הנמצא לאביו שאם היה הממון הנמצא לאביו מנה אחד יקח הוא שני מנים וזה בטל כי איך יקח מה שאין לו לאביו או שיקח הבכור מכללו' הממון הנמצא לאביו פי שנים כנגד כל הממון הנשאר לכל האח' שאם היו האחים ה' והממון ג' מנים יקח הבכור השני מנים והד' האחים הפשוטים המנה האחד וא"א לומר כן כדתניא בספרי פי שנים בו או פי שנים בכל הנכסים הרי אתה דן הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם א' פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים כא' מהם או כלך לדרך זו הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם א' פי שנים בכל הנכסים אף כשנוחל עם חמשה פי שנים בכל הנכסים ת"ל והי' ביום הנחילו את בניו ריבה נחלה לבנים אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים הא אין עליך לדין אלא בדין הראשון הואיל ונוחל עם אח' ונוחל עם חמשה מה מצינו כשנוחל עם א' פי שנים בו אף כשנוחל עם חמשה פי שנים כאחד מהם:

18 שפתי חכמים פתח ↗

מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו כו'. לישנא דמתניתין נקט, דתנן סנהדרין עא. מתרין בפני ג' ומלקין אותו, ובגמרא מפרש, דמתני' לצדדין קתני, דמתרין בפני שנים, ומלקין בפני ג'. וא"ת מנליה לרש"י שמלקין אותו. וי"ל דכתיב הכא בן סורר, ולהלן כתיב והיה אם בן הכות הרשע, וילפינן בן בן לגזירה שוה, מה להלן מלקות אף כאן מלקות:

18 גור אריה פתח ↗

מתרין אותו בפני שלשה. פירוש, האי "ויסרו" דהכא הוא התראה, כדכתיב "ולא ישמע אליהם", ואם כן היא התראה. ומה שאמר 'ומלקין אותו', היינו מדכתיב "ויסרו", שהוא לשון מלקות, כדכתיב להלן כב, יח-יט "ויסרו אותו וענשו אותו", וזהו מלקות בודאי רש"י שם, כמו שנתבאר לקמן גו"א שם. ואם כן תרווייהו שמעינן מיניה. ומה שכתב 'מתרין אותו בפני שלשה', דתנן סנהדרין סוף עא. 'מתרין אותו בפני ג' ומלקין אותו'. ובגמרא מקשה שם ריש עא ע"ב למה בעי ג' להתראה. ומתרץ הכי קאמר, מתרין אותו בפני שנים, ומלקין אותו בפני שלשה:וקשה, אם כן למה כתב רש"י 'מתרין אותו בפני שלשה'. ויראה, דסבירא ליה לרש"י הא דקתני בהך משנה 'מתרין אותו בפני שלשה ומלקין אותו', רבותא קאמר; דלא תאמר דבעינן התראה בפני שנים, ומלקין אותו בפני ג' אחרים, משום ד'אין עד נעשה דיין' כתובות כא ע"ב, ולכך קאמר דמתרין אותו בפני ג'. כלומר, כיון דעל כל פנים בעי ג' דיינים להך מלקות, אותם גופייהו מתרין בו. לכך נקט רש"י המשנה כצורתה. ולא דבעי ג' להתראה, דבשנים סגי, אלא דאשמועינן דסגי באותם דיינים גופיהו:והא דמשני התם 'הכי קאמר מתרין אותו בפני שנים, ומלקין אותו בפני שלשה', ולא מתרץ דרבותא אשמועינן, דאף אותם הדיינין המלקין אותו – מתרין בפניהם, מפני דהוי קשה, דהוי ליה למימר ד'מתרין אותו בפני שנים מן הג' המלקין בפניהם', ולמה אמר ד'מתרין בפני שלשה'. ומתרץ דהכי קאמר, 'מתרין בפני שנים', כלומר דאין ה'שלשה' דקאמר דמתרין אותו בפניהם – כל השלשה, אלא בודאי שנים מן השלשה, ולא נקט 'שלשה' רק לאשמועינן דבפני אותם שלשה עצמם מצי להתרות. והשתא דהוי חדוש לישנא דמתניתין, נקט רש"י לישנא דמתניתין:

18 ברטנורא על התורה פתח ↗

ויסרו אותו מתרין בו בפני שנים ומלקין אותו קשה מנא לו וי"ל מג"ש דבן ובן דכתי' הכא בן וכתיב התם והיה אם בן הכות מה להלן מלקות אף כאן מלקות ויש נוסחאות שכתוב בהן מתרין בו בפני שלשה וכו' וגם זה יכול להיות ואליבא דמאן דאמר מכות כ"ג:

17 פי שנים. כְּנֶגֶד שְׁנֵי אַחִים:

18 בכל אשר ימצא לו. מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בָּרָאוּי לָבֹא לְאַחַר מִיתַת הָאָב כְּבַמֻּחְזָק ספרי; בכורות נ"א:

17 גור אריה פתח ↗

כנגד שני אחים. ואין פירושו שיקח הבכור "פי שנים בכל אשר ימצא", דהיינו הנכסים כולם שיקח שני חלקים, דבבבא בתרא קכג. מסקינן דילפינן מיוסף, שנאמר ר' דה"א ה, א "ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו ליוסף", ושם לא ניתן לו אלא שני חלקים כנגד שני בנים, שנאמר בראשית מח, ה "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". והשתא דכתיב "בכל אשר ימצא לו", בשלמא אם פירושו שיקח שני חלקים בכל הנכסים, הוי אתי שפיר "בכל אשר ימצא לו", כלומר דבכל הנכסים יקח שני חלקים. אבל השתא, למה לי, לפיכך דרשו בכורות נב. דילפינן מזה למעט שאינו נוטל בראוי, דאם היה לאביו מלוה ביד אחר, אין הבכור נוטל בו פי שנים, דהוי ראוי ב"ב קכה ע"ב, והתורה אמרה "בכל אשר ימצא לו" כ"ה ברא"ם:

17 דברי דוד פתח ↗

פי שנים, כנגד שני אחים. פירוש בכ"מ תחשוב כאילו יש עוד בן אחד ונוטל הבכור חלקו וחלק אותו הבן אבל לא פי שנים כנגד כל הנכסים דהיינו שיקח שני חלקים ושאר הבנים יקחו חלק אחד:

18 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ומורה, מסרב בדברי אביו. ע"כ. קשה לי: למה אין רש"י מוסיף: ואמו, והרי כל עניין בן סורר ומורה מבוסס על אי ציות לשני ההורים? וכתוב במפורש בהמשך - "איננו שומע בקול אביו ובקול אמו". פ' כי־תצא תשנ"ט ואכן בדפו"ר נוסף: ואמו.

18 מזרחי פתח ↗

ויסרו אותו מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו. כדתנן בפרק בן סורר ומורה מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו ופריך בגמרא שלשה למה לי בתרי סגי ומשני אמר אביי ה"ק מתרין בו בפני שנים ומלקי' אותו בפני ג' ופרש"י מתרין בו בפני ב' דבענין עדים שהתרו בו ועב' שאין אביו ואמו נאמנין עליו להורגו כדכתיב על פי שנים עדים יומת המת ומלקין אותו בפני שלשה כלומר יביאוהו לפני שלשה דיינים והדיינים יחייבוהו מלקות וילקהו שליח בית דין כשאר כל הלוקין דמלקות בג' והתם בעי הגמרא מלקות בבן סורר ומורה היכא כתיבא כדר' אבהו בכתובות גבי מוציא שם רע דא"ר אבהו למדנו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן והיה אם בן הכות הרשע וגו' מה להלן מלקות אף כאן מלקות פי' למדנו ויסרו דמוציא שם רע דכתיב ביה ולקחו זקני העיר ההיא את האיש ויסרו אותו מויסרו דבן סורר ומורה וההוא ויסרו דבן סורר ומורה למדנו מבן דכתיב ביה בן וההוא בן למדנו מבן דוהיה אם בן הכות הרשע ונו' מה להלן מלקות אף כאן מלקות:

« רש"י על דברים כ״א:י״ד רש"י על דברים כ״א:י״ח »